גולשים בקהילה (147 משתמשים ו2,491 אורחים)

מלכות מקצועית,ללא מין
------------------
סטודיו
אלמנה שחורה
ליידי מוניק
054-2890809

ליידי איב
052-6378963

NIKA
053-9280730

------------------
------------------
המלכה מיה
055-9495437

------------------
המלכה סברינה מחיפה
054-6191181

------------------
Queen Christine
054-5879142

------------------
דומינה אביאור
שולטת באזור ירושלים
052-2801719

------------------
Mistress Emilia
שליטה נשית
ללא מין
050-300-9600

------------------
המלכה חן
מלכת האנאלי
050-5760689

------------------
המלכה אלין
שולטת חדשה בצפון
054-9766876

------------------
ליידי לי
lady Li
050-3471433

------------------
איה קווין
058-7880181
לחץ לפרטים

------------------
Queen Blain
050-3585690

------------------
Domina Kim
לחץ לפרטים
053-9591835

------------------
הכרויות דיסקרטיות

------------------
------------------

------------------

מלכות סאדו

ליאתי

זה מקצועי נטו - חלק רביעי ואחרון

Rating: 2 votes, 5.00 average.
כשרגלה עזבה את תחתית סנטרי, הראש שלי נפל, אפילו שהמרחק היה קצר יותר זה הרגיש קשה יותר, זה כאב יותר, הוקטנתי לשום דבר מולה, ואפילו עם התוכנית שלי לא יכולתי להימנע מההשפלה לנצח .
באי רצון פשוט הלכתי לשולחן שלי, ממש ליד שלה, ושמתי לב לשני הפרצופים הלא מוכרים שלפני עם הרבה ניירות ונראה שהם מתכוננים למשהו.


פתחתי את המחשב שלי והתחלתי לעבוד, שמעתי את חברי לעבודה באים אחד אחד, וכולם הבחינו בשני האנשים המוזרים שעברו על מסמכים ליד סיגל, בזמן שהיא פשוט שיחקה בטלפון שלה.


"למה לחכות עד יום שישי, כשאני יכול לעשות את זה היום, אני מצטער שוב מייקל, אני מקווה שתצליח להתמודד עם זה אבל אני הולך, אמר משה, ממהר.
זה באמת גרם לי לחשוב, מה יהיה? על מה מדובר ומה קורה?


היינו בערך 40 איש בחברה, בלי הבעלים, 10 כבר עזבו כמו אחי לעבודות טובות יותר, כפי ששמעתי במהלך יום שני זה גרם לי לרעוד מפחד. מתוך 30 האנשים שנותרו, 10 יתפטרו היום ברגע שהבעלים יגיעו לעבודה, כך שיוכלו לדבר על זה פנים אל פנים, 20 האחרים מצד שני יישארו, כמובן שאני נאלץ, אבל נראה שאני לא המקרה היחיד. בהיותי כל כך עמוק בקרקס שלי לא שמתי לב לזה אבל רבים מעמיתיי התכופפו כשעברו ליד סיגל, וזה מה שהיא ביקשה ממני מלכתחילה אם לא הייתי חוכמולוג. ברגע שראיתי את זה התחלתי לספור, 13 נוספים היו במצב שלי, איתי 14. ואת 6 האחרים שנותרו פשוט לא ראיתי, אבל יכול מאוד היה להיות באותו מצב.


13:00 - עומר ועדי נכנסים למשרד, הם רואים את עורכי הדין (פרצופים מוזרים), והם פשוט נבהלים.
הם התבודדו במשרד, חושבים על משהו.


13:10 - מבלי שאיבד זמן רב, משה ו-9 העמיתים האחרים שעובדים מההתחלה נכנסו למשרדם, נראה היה כי לסיגל לא היה אכפת במיוחד.


13:50 - אני רואה אותם יוצאים מהמשרד, מאושרים ומוקלים, ואני יכול לראות בפרצופים של עומר ועדי שהם שמחים שהחברים הוותיקים שלהם והעובדים לשעבר יהיו בטוחים. כשאני רואה את זה אני ממהר לשם מנסה לעשות את זה גם, אבל כשאני מנסה, נואש, להגיע לשם, אני שומע את הקול ששנאתי כל כך "שב!", אני לא יודע למה, ואני שונא את עצמי בגלל זה אני עדיין מחפש תשובות אבל פשוט קפאתי.


- ילד טוב! שב בשקט עד שאסיים בזה ואל תעז להפריע לזה, ואולי אפילו אביא לך מתנה, זהו יום טוב כנראה.


- אוקיי עכשיו כולם כאן אז בואו נמהר עם זה, סיגל המשיכה בזמן שהתחילה לדבר עם כולם, משה, חבר'ה, אני מאחלת לכם חיים מעולים מעכשיו, אני יכולה להגיד שהתפטרתם, אני מצטערת לאבד כאלה עבדים טובים אבל, אה .. למען האמת, לא ממש אכפת לי, תלוו את עצמכם החוצה.


כשעזבו, במשרד היו עכשיו 25 נשמות, 20 מאיתנו, 2 עורכי דין, 2 בעלים והבעלים בפועל כפי שזה נראה.


- עומר, עדי, אני מודה לכם שטיפלתם בצעצוע שלי עד כה, אני יודע שזה הפך אתכם לעשירים מאוד, אבל זה היה צפוי, החברה הזו כידוע היא שלי מאז שמלאו לי 18, והגיע הזמן ל תבוע זאת. רציתי שתמשיכו איתנו אבל אין מקומות עבודה פנויים, כמו קודם, לוו את עצמכם החוצה.


זה היה כל כך מפחיד, היא הייתה חסרת רחמים, היא אפילו לא מצמצה, כוח כזה, הרגשתי שהעולם שלי רועד, היא נראתה כמעט אלוהית בזמן שהיא השתלטה על כל מה שהחבר'ה האלה עבדו עליו כבר 5 שנים.


הוד, יאיר (פרצופים מוזרים), אתם חופשיים ללכת, היא אמרה, נראה שלא הייתם נחוצים לצורך ההשתלטות הזו, רק רציתי להיות מוכנה לכל דבר.
- בטח, סיגל, אנו נדאג לכל מסמך שתצטרכי, פשוט הודיעי לנו, שיהיה לך יום טוב!
- תודה,, אמרה סיגל בתנועה מחממת למדי, אך לא היה לה אכפת בעליל.


- עכשיו ... הכיף האמיתי, כמה מכם נשארים? אני רוצה שתספור, כל אחד, מספר אחד החל מאחד, משמאל, תתחיל! היא ידעה שהיחידים שנותרו הםם אלה שכבר נתפסו על ידי תוכניותיה ותככיה.


וזה התחיל: -1 -2 -3 -4 -5 -6 -7 -8 -9 -10 -11 -12 -13 -..... זה היה אני, עדיין לא הצלחתי לעכל מה שקורה תוך 5 דקות בלבד.


-"כפי שצפוי מהמטופש", סיגל אומרת בצחוק, היא הייתה במצב רוח טוב אחרי הכל, "אתה לא צריך לספור, פשוט תדלג." (OMG חשבתי שאולי אני יוצא, היא מנסה לראות כמה מאיתנו יש. אם היא תקפץ מעלי זה אולי אומר שאהיה בטוח אחרי הכל, זו הייתה תקווה גבוהה אבל אם לשפוט כמה היא שמחה ומרוצה היא היא אולי פשוט תעשה את זה)


המשך!


-14 -15 -16 -17 -18 -19


- "וואו, לא ציפיתי שיהיו לי כל כך הרבה, עכשיו, תזכרו את המספרים שלכם, כך תפנו אתכם מעכשיו. שמות לקחו יותר מדי זמן ואני שונאת לזכור את כל המידע חסר התועלת הזה." (שמות? מידע חסר תועלת? זה היה כל כך מתנשא). "עכשיו, באשר לאדון, לא זכית לקבל מספר, אני פשוט אקרא לך איך שבא לי, בעיקר "שום דבר" מכיוון שזה מה שאתה, אבל אפילטיבים כמו "כלבה", "Fuckface", "Slave", יש להשתמש ב"כוס "או אפילו" צעצוע, פריט או חלאה".


כולם פחדו ונסערו, אבל לאף אחד לא היו האומץ לומר דבר, כולם נתפסו ברשת בדיוק כמוני.


(כן, וחשבתי שאצא מזה ... אני באמת נדפק ...)


- "אז," היא אומרת כשהיא עם הגב של לכולנו, מתחילה להיכנס למשרד של הבעלים הישנים, "16 - קפה, 7 - יש 3 מעצבים בקומה התחתונה שבדלת יביאו אותם לכאן, אחרי זה אתם כולם חופשי, אפילו אתה "כלבה", אז אני מצפה מכם אחד אחד, לפי סדר המספרים שתבואו לברך אותי בדרך שלכם החוצה.


14:20, תוך 30 דקות בלבד היא השתלטה על החברה, והשתלטה על 20 נשמות אחרות, זה היה ממש מרשים, שנאתי אותה אבל הייתי צריך לכבד את זה לא משנה מה. הפגנת הכוח ההיא גרמה לי לברכיים לרעוד, וזה הגיע מילדה מתבגרת, שאם מישהו מאיתנו ידחוף היא תמות.


חולפות 3 דקות נוספות, ליילה, כלומר, מספר 16 הגיע עם הקפה בזמן שבוריס, או כפי שהוא ידוע מספר 7 מגיע עם 3 המעצבים ומוביל אותם למשרד.


לאחר זמן מה אנו מבלים רק בלהסתכל אחד על השני בלי לדעת מה לעשות, אם ניכנס להפריע לה בזמן שהיא שם עם מישהו או שאנחנו מחכים, אנו רואים את הדלת מתעופפת אל הקיר, והיא כועסת כמו גיהינום , עם הידיים על מתניה, זועקות.


איפה אתם לעזאזל?! האם אני צריכה לחכות?


- לא רצינו להפריע לך, גברת סיגל, אמרה נועה (מספר 3), אנו מצטערים!


סיגל פשוט מיהרה אליה ונועה המסכנה נפלה על ברכיה, עד כדי כך היא הייתה מאוימת, מעניין מה היה לה, היא תמיד הייתה ילדה נחמדה.
בזמן שנפלה סיגל תפסה אותה בשיער והחזיקה אותה בין כריעה לעמידה, זה היה באמת מפגן כוח מרשים.


- איזה מספר את?
שלוש ... גברת סיגל, אמרה נועה כשהיא רועדת מפחד.
ואז כולנו פשוט לא יכולנו להסתכל, כך ששמענו את 3 הסטירות האכזריות, כשהסאונד נגמר, קיבלנו את האומץ להביט וראינו את סיגל משחררת את שיערה של נועה בזמן שהיא צנחה לרצפה עם לחי אחת אדומה כתפוח. "כלבה מזליסטית, מספר נמוך, אומרת הילדה הסדיסטית הזו בזמן שהיא יורקת על שיערה של נועה, ואז מניחה את רגליה על פניה, כך שהיא לא תוכל לעזוב.


- מספרים 1 עד 6, בואו לברך אותי עכשיו וקחו איתכם את המזבלה הזו.


הסצינה הזו והבהירה לי שאני כל כך טיפש להיות בצד הרע שלה לפני שהיא אפילו התחילה. אם נועה שהייתה כל כך כנועה ופשוט הגיבה טופלה ככה אני רק יכול לדמיין מה מצפה לי.
הגעתי לעבודה וחשבתי איך להימנע מהשפלה, אני עוזב את העבודה וחושב איך אוכל להשפיל את עצמי יותר רק כדי לשרוד ...


חמשת החבר'ה התקרבו, 3 מהם נישקו את כף רגלה, וכפי שגיליתי אחר כך בזמן שכולנו דיברנו על זה, הם ראו את נועה המסכנה מתפתלת מכאבים כשכף רגלה של סיגל נמשכת לאחור תוך כדי משיכת שיער, 2 האחרות פשוט קדו בזמן שהדלת מהמשרד הייתה מעט פתוחה והם יכלו לראות את שלושת המעצבים בפנים צוחקים מההשפלה שלהם. לאחר מכן אספו את נועה ועזבו את המקום.


- אני אחכה לשאר בפנים אחד אחד, זוזו! סיגל אמרה כשחזרה למשרדה.


אז זה היה התור של בוריס, ואז מספר 8 וכן הלאה. סוף סוף לא נותר אף אחד אחר, וזה אומר שהגיע תורי, לבי התחיל לפעום כל כך מהר, חשבתי שיהיה לי התקף לב, לעזאזל עם הגיל שלי, הייתי מעדיף התקף לב על מה שאני עומד לעבור.


אספתי את כל הכוח שנותר במוחי ובגופי ופתחתי את הדלת, סיגל פטפטה וצחקה עם שלושת המעצבים, כשהתקרבתי הבחנתי שהרגליים שלה על השולחן, הרגשתי כל כך הקלה.


התקרבתי פנימה והורדתי את ראשי לנשק את כף רגלה, אבל להפתעתי הבחנתי ברגליה נמשכות אחורה ומופלות אל מתחת לשולחן העבודה כשהיא הביטה בי בציפייה.


רק אז הבנתי שעשיתי את הטעות הגדולה ביותר אי פעם, לא כרעתי על ברכיים, ולכן קדתי בכוח ככל שיכולתי, בפחד, שומטתי את הראש לרצפה. עם זה שמעתי צחוק היסטרי, ואז גררתי את עצמי תחת שולחנה של סיגל ונישקתי את כף רגלה בזמן ששמעתי אותה מדברת עם המעצבים שהיא רוצה קיר זכוכית למשרד כדי שתוכל לראות את הנש שלה.


אחרי שהנחתי את נשיקותיי הכנועות על הסנדלים שלה, ניסיתי לסגת ולעזוב, אבל הרגשתי שכף הרגל השנייה שלה הקיפה אותי ודוחפת אותי עוד יותר מתחת לשולחן העבודה שלה, פשוט עקבתי אחר הוראותיה הברורות והכנסתי את עצמי לפינה, היא רכנה לאחור על הכיסא, בזמן שהיא משכה רגל אחת לברכה, הורידה את הסנדל, ואז את השנייה, ואז היא המשיכה לדחוף אותי בזמן שהיא מורידה עוד קצת, מספיק כדי לראות אותי בעיניים כשרגליה עלי, החיוך הזה ... עדיין יש לי סיוטים בנושא, הרגשתי בבעלותה, לא היה שום דבר בעולם בשבילי באותו הרגע.


אחרי מפגן הכוח מקודם, והמבט הזה, שחייך, הרגשתי קטן, נחות, ואיכשהו זה הרגיש נכון. הרגשתי שהרצונות והצרכים שלי נעלים משלי.


נשארתי שם במשך 5 דקות, וחשבתי שאם אני לא יכול לעזוב, וגם ככה פתחתי ברגל שמאל, כדאי שאנסה לשפר. התחלתי לעסות את כפות רגליה בזמן שהיא נשענה בעצלתיים על הכיסא שלה בלי טרדות על ראשה. נראה שהמעצבים עזבו אבל היא פשוט שמרה אותי שם, מעסה את כפות רגליה.
היא הביטה בי במשך כחמש דקות ואז רגליה נסוגו, וראיתי אותה הופכת אותי עם האצבע המורה שלה, עליתי על הברכיים וזחלתי עד שעמדתי מולה.


ואז היא התחילה לדבר: מדוע התחלת לעסות את כפות רגלי? אמרתי על זה משהו?


- לא, סיגל * סטירה*, גברת סיגל, סליחה, הרגשתי חסר תועלת, וחשבתי שאוכל פשוט להרוויח כמה נקודות אולי.
- אהא, למרות שאני אוהבת את הגישה ואני מצפה מכולכם להשתמש בה בתדירות האפשרית, אף אחד מכם לא היה מרוויח נקודות. אבל תרוויחו קצת מידע, היא אומרת בזמן שהיא מחזירה את גבה היישר לכיסא ההוא, מעלי כשהיא מביטה בעיניי.


- לא תרוויח כלום, אתה בבעלות עכשיו, כולכם, אבל במיוחד אתה, כל המשכורות שלך יהיו שכר המינימום, אתה תעבוד יותר, ועוד ועוד, בשבילי אתה יכול להרעיב, אתה יכול להיות צמא, לא אכפת לי, אתם רק חפצים שישמשו אותי, אני יודעת שכנראה שלא הייתי צריכה להגיד לך את זה, הייתי צריך לקחת את זה בהדרגה לכולכם, אחרת תפחדו, ואולי אפילו תרוצו הרחק, אבל משהו שראיתי בך היום, אומר לי שלא תעזוב לשום מקום, וזו הסיבה שאני בטוחה בשיתוף איתך. אחרי הכל אתה הפריט המיוחד שלי, אני הכי אוהב לייסר אותך.


-עזוב עכשיו, יש לי כמה סידורים לעשות כאן, להתראות, הצעצוע שלי!
שלום, גברת סיגל, הרכנתי ונישקתי את כפות רגליה פעם נוספת ואז נשארתי לא לחשוב על שום דבר, כי בכנות פשוט לא יכולתי.


רק שאלה אחת עולה במוחי, ולהפתעתי היא לא "איפה אני עוזב עכשיו?", אלא "איך אני יכול להיות מועיל לנסיכה המפונקת הזו", שנאתי את עצמי בגלל זה, אבל רוחי הייתה באמת מרוסקת, בתוך רק שעה!

עודכן לאחרונה 08-02-20 ב - 20:35 על ידי [ARG:5 UNDEFINED]

תגיות: ללא הוספת / עריכת תגיות
קטגוריות
ללא קטגוריה

תגובות

  1. man1234 לחץ לפרופיל של
    תודה על שחלקת מכשרונך המלכה ליאתי את פשוט מושלמת.
    תודה שחלקת איתנו את כשרון הכתיבה האלוהי שלך המלכה ליאתי.
    שבת שלום הוד מעלתך
    בהכנעה
  2. כלבלב נסתר לחץ לפרופיל של
    אני חושב שכל מי שזכה לעבוד אותך ולשרת את הגבירה ליאתי מזדהה עם הסיפור, ועם המשאלה להיות כלי לשימושך
  3. ofer00 לחץ לפרופיל של
    סיפור עוצמתי ביותר.

אנחנו שמחים לבשר לכם,על אפקליקציה לצאט שלנו. האפליקציה מאפשרת לצטט אחד על אחד ובחדר הצאט הציבורי.
יש לכתוב את כתובת האתר,שם המשתמש והסיסמה לחיבור. ניתן להוריד את האפליקציה מכאן:
לחץ כאן לאפליקציה מגוגל פליי
לחץ כאן לאפליקציה מחנות אפל