הקדמה


כנערה, אשתי התקבלה ליחידת עילית בצבא. אשתי באה ממשפחה ענייה והתקשתה עם החיים ביחידה, בין השאר בגלל ששאר הבנות הגיעו ממשפחות עשירות. היא עברה התעללות על ידי שאר הבנות וכמעט הייתה מוכנה לעזוב בגלל זה, עד ש"ניצלה" על ידי יובל המהממת והפופולרית. יובל לקחה את אשתי תחת חסותה והשתמשה בהשפעתה כדי לעצור את הבריונים. אשתי הייתה אסירת תודה והראתה לה הכרת תודה על ידי ניהול כל הסידורים שיובל נזקקה להם, למשך שארית השירות יחד. היא הייתה עושה את מסדרי הניקיון שלה, שומרת במקומה, ועושה חלק מהעבודה שלה.
בסופו של דבר שתיהן סיימו את שירותן, והלכו כל אחת לדרכה.






פרק המשך
לפני כארבע שנים אשתי קיבלה מכתב מיובל. יובל עברה גירושין מגעיל והיה קצרה בכסף, בזמן שהיא חיכתה שהעניין יושב בבית המשפט. העניינים היו קשים בבית והיא הייתה צריכה איפשהו לגור לזמן מה. אשתי כל כך שמחה לעזור לחברה שלה, והסכמנו להזמין אותה להישאר איתנו כל עוד תצטרך.


יובל הגיעה בערב קיץ חמים. אשתי דיברה עליה הרבה אבל שום דבר לא יכול היה להכין אותי למראה שלה. כשפתחתי את הדלת נדהמתי. היא הייתה מעבר לאלגנטיות ויופי. איבדתי את כל המילים והרגשתי כבוד מעצם הנוכחות שלה. היא נראתה כמו כוכבת קולנוע. ריח הבושם היקר שלה העתיק את נשימתי. אהבתי מאוד את אשתי אבל הייתי מרוט לגמרי מחזון היופי שלפני.


יובל הרגישה מעט עייפה אז סחבתי עבורה את כל התיקים הרבים והמזוודות שלה לבית ושילמתי לנהג המונית. עקבתי אחריה חזרה לבית. היא צעדה בביטחון מעבר לסף כאילו הייתה בעליו של הבית. היא לא ניסתה לעזור לי עם התיקים. התביישתי מעט בבית הצנוע שלנו, כיוון שהיא רגילה בבירור לדברים היותר טובים בחיים.


יובל היתה קצת עייפה ולחוצה מהגירושים, ועשינו כמיטב יכולתנו לגרום לה להרגיש בבית באותם ימים ראשונים. כשהיא הייתה אורחת בביתנו. נתנו לה את חדר השינה הראשי בזמן שהסתפקנו בחדר הפנוי. אשתי עשתה כביסות וגיהוץ בשבילה, שכן לאישה המסכנה לא היה שום ניסיון בטיפול בעצמה ואנחנו רק שמחנו לעזור.


בבוקר השני נדהמתי שיובל השאירה את נעליה מחוץ לחדרה כדי שיצוחצחו על ידינו, כאילו היא מתארחת באיזה מלון יקר. ברור שהיינו אומרים לא, אבל בידיעה שיובל רגילה ככל הנראה לטיפול כזה, החלטנו שנצחצח את נעליה כל יום כטובה. לא יכולתי להאמין כמה כל הנעליים שלה בטח עלו מכיוון שכולן נראו כמו נעלי מעצבים, ישר מהטיילת. היא העדיפה סנדלים ומגפיים עם עקבים גבוהים אלגנטיים. קצת התבאסתי כשהבנתי שיובל לפעמים תלבש ארבעה או חמישה זוגות שונים ביום וציפתה שכולם ינוקו בכל ערב. העבודה ארכה כשעה בכל בוקר והייתי צריכה לקום שעה מוקדם רק כדי לנקות את הנעליים האלגנטיות שלה.


הימים הפכו לשבועות ויובל עדיין נשארה איתנו. יש אנשים שיגידו שהיא מנצלת את האירוח שלנו, אבל ליובל היו משרתים כל חייה ולא הייתה רגילה לעשות דברים למען עצמה. היא הייתה זקוקה לעזרתנו ואנחנו שמחנו לתת אותה. אשתי העריצה את חברתה הזוהרת ואני הייתי מאוהב בה. התחלתי לתהות איפה הכל יסתיים. יום אחד חזרתי מהעבודה הביתה ומצאתי את יובל נרגעת בכורסתנו הטובה ביותר. אשתי הייתה על הרצפה מולה... מעסה את כפות רגליה העטופות בגרביונים של יובל. מה שהפך את הסצנה למאוד משפילה היה שיובל השתמשה בגבה של אשה כשרפרף לכף הרגל השניה במקביל. בזמן שאשתי פעלה כדי שהאורחת שלנו תהיה בנוחות מקסימלית, יובל התלוננה על כמה שהיא עייפה. היה לי קשה להאמין שכן נראה שבילינו את כל היום בסידורים בשבילה בזמן שהיא ישבה על הישבן המהמם שלה, כשהיא חושבת על עבודות חדשות שהיא רצתה שנעשה כדי שהיום שלה יהיה קל ככל האפשר. ועכשיו היא השתמשה בגבה של אשתי כדי להניח עליה את כף רגלה, מתייחסת אליה כאל פיסת ריהוט. נראה שלא היה אכפת לה שלאשתי לא נוח, כל עוד יש לה איפה להניח את רגליה.


יובל אהבה לישון עד מאוחר ואנחנו היינו לוקחים לה ארוחת בוקר במיטה. היה לה פעמון קטן לצד מיטתה והיתה מצלצלת כשרצתה את ארוחת הבוקר מוגשת או מגזינים שיובאו עבורה וכו'. הייתי מכין לה אמבטיה בזמן שאשתי עזרה לה להתלבש. ככל שחלף הזמן היחס שלה אלינו אכן השתנה מעט. הבקשות שלההפכו יותר להוראות והיא הייתה מתלוננת הרבה אם העבודה שלנו לא הייתה מספיק טובה בשבילה. סוג ההערות שהתרגלנו אליהם היו למשל:
- "תן לנעליים עוד הברקה, אתה באמת לא מצפה שאנעל אותן במצב הזה?"
- "החלף את המצעים שלי שוב, הייתי קצת לא בנוח אתמול".
- "המשקה הזה קצת חזק, הכן אותו שוב אבל מעט חלש יותר הפעם".
שנינו היינו כל כך שמחים לשמח אותה והרגשנו ממש רע שהעבודה שלנו לא עומדת בסטנדרטים הגבוהים שלה. יובל גם פיקדה על לוח הזמנים של הטלוויזיה. צפינו בכל מה שרצתה.






ליובל עדיין לא היה כסף. וכל מה שרצתה קנינו בשבילה. זה התחיל כמו דברים פשוטים כמו מגזיני האופנה השבועיים שלה, איפור וגרביים חדשות וכו '. במהרה גילינו שאנחנו קונים עבורה בגדים ונעליים חדשות. מכיוון ששנינו הרגשנו כל כך הרבה חיבה אליה, די מהר הוצאנו רבה יותר מכספנו על יובל מאשר על עצמנו. היא דרשה את הטוב ביותר הן בבגדים והן בנעליים. היא אמרה לנו מה היא רוצה ואנחנו נעננו לדרישותיה והיא קיבלה את כל מה שרצתה. היה נחמד אני מניח שאם היא הייתה אומרת לך תודה אבל היתה לה הזכות להתלונן אני מניח, מכיוון שלעולם לא יכולנו להרשות לעצמנו לקנות לה את הדברים שהיא רגילה אליהם.

מהר מאוד מצאתי את עצמי מתתפקד כנהג האישי שלה. בהתחלה זה היה כמה טרמפים לחנויות. אולם עד מהרה התחלתי להסיע אותה לדייטים או לתיאטרון כשאני נאלץ לחכות במכונית בזמן שהיא חגגה לכמה שעות. פעם התרגשתי כשהיא ביקשה שאכנס איתה לבר, איפה שהיא תכננה להיפגש עם חברים. מהר מאוד הבנתי למה. היא גרמה לי לעמוד מאחוריה כל הלילה, כך שאוכל לקנות ולהביא משקאות לכל החברות שלה כל הלילה, מתנהג כמלצר שלהם ללא שכר. מכיוון שכל כך אהבתי אותה עשיתי בדיוק כמו שהיא רצתה למרות שהרגשתי כל כך מושפל. החברים שלה התייחסו אליי כמו לכלוך, כאילו נולדתי בלי שום סיבה אחרת מאשר להסתובב אחריהם, להגיש משקאות, להחזיק מעילים, להדליק סיגריות ולהוציא את כל הכסף שלי עליהם. הם אפילו לא טרחו לדבר איתי אלא אם כן אחד מהם רצה שאעשה משהו ואף אחד מהם אפילו לא אמר תודה. הם השתמשו בי כמשרת ללא שכר באותו הלילה. הם היו גסים, אנוכיים ותובעניים. צייתתי לכל מילה שלהם.

ככל שהשבועות התנהלו ניסיתי בכל כוחי לרצות את יובל אבל בדרך כלל נכשלתי. יום אחד נאלצתי להרתיח את ביצת ארוחת הבוקר שלה שלוש פעמים לפני שהיא הייתה מרוצה מזה. היא תמיד התלוננה שלא צחצתי את הנעליים שלה מספיק טוב, אבל היא פתרה שכשהיא הציעה לי לצחצח את הנעליים שלה בזמן שהן היו עדיין על רגליה.כרעתי מולה כמבריק נעליים בזמן שהניחה את רגליה האלגנטיות על ירכי. בדרך זו היא תוכל להבטיח שאעשה טוב מספיק את העבודה. התחלתי להשתמש במברשת שיניים כדי לנקות את נעליה כדי לוודא שהנעליים שלה נראות מושלמות על רגליה האלגנטיות. היא הביטה בי בזלזול כאשר השפלתי את עצמי, על הרצפה, לרגליה.

אשתי הייתה מסרקת לה את השיער בכל בוקר ועונדת תכשיטים עבורה. ליובל היה מזג חם, ואם אשתי משכה את שערה יותר מדי היא היתה סוטרת לה קלות על הפנים. אשתי תמיד הייתה ממש כועסת על כך שהיא לא מרצה את יובל הנפלאה ועבדה קשה במיוחד כדי לחזור להיות על הצד הטוב שלה.




פרק סיום
יובל סובבה אותנו סביב אצבעה הקטנה. שירתנו את כל משאלות ​​האורחת שלנו בזמן שהיא התלוננה בלי סוף על איזה עבודה לא טובה עשינו. צייתנו לכל דרישה. ככל שעבדנו קשה יותר כדי לשמח אותה, היא ביקרה אותנו יותר. התייחסנו אליה כאל מלכה והיא התייחסה אליה כאילו היינו משרתיה. היא היתה מביאה חברים הביתה, והיינו מתנהגים כאילו היינו משרתים, מבשלים ומגישים ארוחות ושתייה, מביאים מאפרות ריקות, מסיעים אנשים אחר כך הביתה. אפילו כשהם התחצפו כלפינו, שירתנו אותם כדי להרוויח את יחסה הטוב של יובל.




יום אחד היא אמרה שנמאס לה מהאירוח העלוב שלנו והולכת לעזוב. אשתי ואני היינו הרוסים שנינו. שנינו התחננו שתישאר ואמרנו לה כמה הערצנו אותה וסגדנו לה. לא יכולנו לשאת ולהפסיד את החברה שלה ולהתרחק מהזוהר של היופי שלה. אמרנו שאם היא נשארת אנחנו נהיה משרתיה והיא לא תצטרך להרים אצבע לעולם. היא אמרה שזה לא מספיק טוב והדרך היחידה שהיא תישאר היא אם נקדיש עצמנו להיות עבדיה כדי שהיא לא תצטרך אפילו לחשוב על הרמת אצבע.




אשתי אמרה שנעשה כל מה שהיא תבקש. יובל אמרה "הכל?" ואז שאלה אותנו אם אנחנו אוהבים אותה. אמרנו שאנחנו אוהבים אותה כמו מלכה והתחננו שתישאר. היא חייכה, נשכבה לאחור בכורסה שלנו והרימה את נעלה עם עקב גבוה ויפה מעט מהרצפה. אני רוצה שתוכיח שאתה אוהב אותי, אמרה. אני רוצה שתוכיח שאתה אוהב אותי מספיק כדי לעשות הכל בשבילי. אני רוצה שתלקק את הלכלוך מנעלי ותשבע שתעבוד עד שיפלו לך הידיים, כדי להפוך את חיי לקלים ועצלנים ככל שתוכל.




היינו המומים והבטנו בה בתדהמה, לבי דופק.




"אתה אוהב אותי?" היא דחקה.




"כן" שנינו אמרנו.




"מה אם הייתי אומר לכם שאני חושב ששניכם משעממים, אנשים קטנים עם חיים קטנים ומשעממים שאני משלימה איתם בגלל שאתם עושים כל מה שאני אומרת? אני אתייחס לשניכם כאל חרא ואתם תגידו לי תודה. אתם כל כך פתטיים!"




היינו צריכים לעמוד בפניה, אני משער, אבל שנינו הערצנו אותה כל כך. אני מניח שבאמת חשבנו שאנחנו חרא לעומתה.




היא חייכה, נשכבה לאחור בכורסתנו פעם נוספת והרימה את הנעל היפה והגבוהה שלה מעט מהרצפה.. "עכשיו ללקק את העפר מהסוליות שלי נעליים אם אתם רוצים שאשאר" היא ציוותה.




אשתי ואני נפלנו על הברכיים, וזחלנו אליה כמו עבדים נרצעים, והשתמשנו בלשונותינו כדי לנקות את האבק והחצץ מהסוליות של האלגנטיות שלה, נעליים יקרות. היא צחקה עלינו כשניקינו את האבק מהסוליה שלה ואמרה לנו שאנחנו בקושי מתאימים למשימה, אבל שהיא בקרוב תצליף אותנו לדרך הנכונה. זה הרגיש כמו זכות ללקק את סוליותיה. היא הניחה את הנעל שלה על פניי, העקב הגבוה והגבוה נחפר לי בלחי. התנשקתי וליקקתי את הנעל הזאת ואמרתי ליובל שאקדיש את חיי לשרת אותה. היא שפשפה את סוליית הנעל על לחיי עד שהתייבשה, ואמרה לי שאני כלב קטן וטוב.




אחרי אותו יום באמת היינו מעט יותר מעבדים ליובל היפה. שנינו ידענו שהיא כל כך טובה מאיתנו ושנינו נעשה הכל בשבילה. הבטחנו נאמנה להקדיש את חיינו לה בכל גחמה. בישלנו, ניקינו, גיהצנו ושטפנו אחריה. היא הייתה הנסיכה שלנו והערצנו את כל מה שקשור לה. הקדשנו את עצמנו לסיפוק עצם הצורך שלה.




אם היא רצתה משקה היא פשוט אמרה את המילה "משקה" והיינו רצים להביא את זה בשבילה. היינו עומדים לצדה בזמן שהיא לקחה כמה לגימות, והחזקנו עבורה את הכוס עד שהייתה מוכנה ללגום עוד קצת. עשינו כל מאמץ כדי שהיא תוכל לבלות את ימיה באותה עצלות חצופה ככל האפשר. אפילו אם היא הייתה צריכה להתעטש, היינו מחזיקים את הטישו וזורקים אותו עבורה.




כדי שיהיה לה ממש נוח בזמן שהיא ראתה טלוויזיה, אחד מאיתנו היה כורע על ארבע לפניה בזמן שהיא מניחה את כפות רגליה על הגב או על העורף. היא גם אהבה את התנוחה הזו בזמן שהגיע הזמן לפדיקור. היא הייתה מניחה את רגליה על הגב של אחד מאיצנו, כאשר האחר רכון על רגליה, מטפל בציפורניה המושלמות. היא נראתה מאושרת כשאחד מאיתנו כרע על ברכיה. היא נהנתה לזלזל בנו, וקוראה לנו כל מיני שמות תובעניים כמו "נמלים", "פודלים", "משרתים", "אפסים" ועוד...




היינו עושים הכל כדי שתרגיש בנוח. אם רצפת האמבטיה הייתה קרה מדי בשבילה אחד או שנינו היינו שוכבים על הרצפה כדי שתוכל לעמוד עלינו, ואילו היא העריצה את עצמה בראי האמבטיה. היינו מייבשים אותה ברוך כשגופה המרהיב הגיח מהאמבטיה. היא הייתה עומדת בעליונות מעלינו כשכרענו על ברכיים לפניה, מנגבים כל טיפת לחות אחרונה מרגליה הנעלות.




אם היא לא הייתה מרוצה מאיתנו (מה שהיה לעיתים קרובות) היינו נופלים על הרצפה ומתחננים לסליחה מולה, מנשקים את כפות רגליה היפות, מזלזלים בעצמנו. יובל אמרה שהיא אהבה את זה כשזלזלנו בעצמנו כי זה חסך לה את הצורך לעשות זאת. ברגע שהבנו שהיא מתענגת על זה, ניצלנו כל הזדמנות להזכיר לה כמה עליונה ונפלאה היינו עד כמה אנו לא ראויים.




לבי התמלא שמחה כשראיתי אותה מחייכת אלי כשליקקתי את נעליה בכל בוקר כשהיא עומדת בהן מעלי. היא חייכה אפילו יותר בחום שאמרתי לה כמה אני מרגיש כבוד שמישהי גדולה כמוה נותנת לאיש כמוני ללקק את העפר מסוליות נעליה. מתי שהסוליות שלה היו נקיות, הייתי משתחווה על הרצפה כשהיא מייבשת את הנעליים שלה על השיער שלי. אם היא הרגישה ממש עצלנית היא הייתה גורמת לי להזיז את כף רגלה אחורה וקדימה בשבילה כשניקתה את נעליה עלי.




בסוף היא התחילה להתלונן פחות ככל שהתמסרנו לה יותר ויותר. היא אהבה לקרוא לי סמרטוט הבוהן הקטן והאהוב עליה. אשתי קינאה בהתחלה עד שהתחילה לנגב עבורה את כשסיימה על האסלה. אחר כך אשתי הפכה למגב הקטן והאהוב של יובל.




יובל חיה יותר טוב ממלכה. העברנו ​​לה את הבעלות על הבית שלנו ונתנו לה את כל הכסף שלנו. היא העמידה פנים שהיא קצת לא ששה לקבל וגרמה לנו להתחנן לרגליה שעות כדי לקבל את המתנה שלנו.




לאחר שנתנו ​​את הבית, יובל הרשתה לנו לעשות עוד יותר בשבילה והיינו כה אסירי תודה להתרוצץ אחרי הנסיכה שלנו. היא הייתה כל כך חביבה שהייתה מרשה לי לכרוע ברך לצדה בזמן שהיא צפתה בטלוויזיה ומשתמשת ביד או בראשי כמאפרה. כמובן שאשתי תהיה על הרצפה שלפני כהיא מתפקדת כהדום. יובל לפעמים הייתה מניחה את כפות רגליה היפות על גבה של אשתי ולעיתים העדיפה להשתמש בפניה. יובל אמרה שהיא מעריכה אותה כמשענת כף רגל "מתכווננת" וכי העור הרך שלי היה די נוח.




היינו אוהבים אותה כשהיא הייתה חמה, מעסים אותה בכל מקום שהיא רוצה להירגע. היא הייתה שוכבת עירומה על הספה כששירותנו אותה. היא קצת התעצלה אחרי זמן מה. אם היא הייתה קוראת מגזין, אחד מאיתנו היה על ברכינו אוחז בשבילה והופך את הדפים כשהיא שומרת על אצבעותיה המטופחות.




היא אהבה לגרום לי ללקק דברים. עם הזמן היא צברה אוסף של כחמישים נעליים יקרות ואלגנטיות שהייתי צריך ללקק לנקות בכל יום. אם הייתה לא מרוצה מהניקיון, היא הייתה גרומת לי להעניש את עצמי (היא אמרה שאני צריכה לעשות את זה בעצמי, מכיוון שהיא לא יכולה להיות מוטרדת לעשות את זה). היא הייתה צוחקת כשהייתי מרביץ לעצמי במקל. למרות שזה כאב מאוד שמחתי שהדבר גרם לה עליזות והיכתי את עצמי חזק יותר לשמח אותה. הייתי סובל כל דבר בשבילה. היא הייתה החיים שלנו.




היא הייתה גורמת לאשתי ללקק את רצפת השירותים והייתי מלקק את קערת האסלה לאחר שהיא גמרה. יובל קצת פחדה מהחשכה אז שנינו ישנו בחדרה כדי לארח לה חברה. היינו כורעים לרגלי מיטתה וראשינו מתחת לשמיכה. לפעמים יובל הייתה משתמשת בפרצופים שלנו כהדום כל הלילה, אם היה חם היינו מלקקים את הזיעה מכפות רגליה והיינו נושפים אוויר קריר על רגליה. כשהיה לה מספיק היא בעטה בנו.




יובל אהבה שאשתי תתחנן על הרצפה כשהתעוררה בבוקר. היא הייתה דורכת על הבטן של אשתי כדי שרגליה לא יצטרכו לגעת ברצפה הקרה. ואז הייתי מניח את נעלי הבית הרכות על רגליו. היא הייתה צוחקת עלינו ואומרת שכמעט לא היינו כשירים להיות השטיחים האנושיים שלה.








הסוף